כיצד כיצד להעניש את הזולת ולהפיק את כל התועלת מכך! 

מטרות הענישה על עבירות, במסגרת החיים הארציים, הינן שתים: האחת - לשלם לעבריין כגמולו, והשנייה - לשמש כהתראה לאחרים, למען ישמעו וייראו.
למשפט שמים משמעות מקיפה יותר. עונשי שמים משמשים לא רק כגמול חיצוני, אלא גם כצורת תיקון, שבאמצעותה עשוי החוטא להשתפר. גם החטא עצמו והשפעתו השלילית עשויים למצוא בדרך זו את תיקונם.
אולם כשם שבתחום המצוות והעבירות האדם פועל בהתאם לבחירתו החופשית, גם בתחום העונשין ניתנה בחירה בידי האדם. אם ישכיל להפיק את הלקח המתבקש, יהפוך עונשו לפתח תקווה לעתיד טוב יותר. אולם, דא עקא, האדם עלול לדבוק בחטאיו, ולמרות העונש הניתך עליו, הוא עלול חלילה לשקוע בחטאו. דברים אלו, הנכונים במישור הפרטי, נכונים גם במישור הכללי, הקשור לעם כולו.
ואמנם, תהליך זה אירע לעם ישראל. התורה התרתה בעם, כי בשל חטאי עבודה זרה, יגלה העם מארצו ויפוזר בין האומות: "והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל... העידותי בכם היום... כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה... והפיץ ה' אתכם בעמים..." (דברים ד, כה).
ההתראות היו אמורות להרתיע את העם לבל ימשיך לחטוא. אולם, למרבה הצער העם כשל ונענש קשות. סביר היה להניח כי פרשת כשלון זו תילמד היטב לבל תשוב. אולם מה מצערת היא העובדה, כי התהליך היה הפוך. הירידה לגלות הביאה לשפל רוחני נוסף. העם המשיך במשוגתו, כדברי המקרא: "ועבדתם שם אלהים מעשי ידי אדם, עץ ואבן, אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון" (דברים ד, כח). בגלות מצא עם ישראל כר נרחב לעבודה זרה זו. הגלות שהיתה אמורה להוות תמרור אזהרה, הפכה לדאבון הלב, להיות אמצעי לקלקול נוסף. החטא הוביל לגלות, והגלות הוסיפה חטא על פשע. למראה תהליך כאוב ומסחרר זה, אנו עומדים אחוזי חרדה ותמהים: איך ניתן לצאת מסחרור נורא זה?
התשובה ניתנת בהמשך הפסוקים: "ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת" (דברים ד, כט). "משם", מן המקום שבו אתה ניצב, תוכל לחפש את הקב"ה, ואף למצוא אותו. התורה מבטיחה שבקשה זו תשא פרי, ובלבד שהיא תנבע מעומק הלב: "כי המצוה הזאת... לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... ולא מעבר לים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יא-יד). פסוקים אלו מתייחסים למצוות התשובה. את האפשרות לשוב אל ה' אין לחפש בשמי השמים ואף לא מעבר לים. אין צורך להרחיק נדוד: "קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו".
הפסוק בנבואת עמוס: "הנה ימים באים, נאום ה' אלוקים, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'" (עמוס ח, יא), מוכר למדי.
זוהי נבואה אודות רעב מיוחד שירד לעולם, בני האדם לא יתורו אחר לחם ומים. רעב גדול זה, נסוב כולו על ענייני רוחניות. האנשים יחושו בחסר גדול ויבקשו לשמוע את דברי ה'.
אולם לא הכל יודעים את המשך הפסוק: "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח, ישוטטו לבקש את דבר ה', ולא ימצאו" (שם יב). אם הפסוק הקודם, המודיע על הרעב לרוחניות נשמע מפתיע, הרי פסוק זה מפתיע שבעתיים. אם הרעב כה חמור, עד שאנשים מוכנים לשוטט בעבורו למרחקים, מדוע לא ימצאו את מבוקשם?
התשובה היא שהחיפושים אינם נערכים במקום הנכון. את דבר ה' אין לחפש בקצווי ארץ. עדות חיה לכך משמשים כיום אלפי צעירים המרגישים בחסר רוחני ומחפשים קורטוב רוחניות בארצות המזרח ובקצווי ארץ נוספים. הצמאון ממשיך להכביד, למרות הנדודים! את הקב"ה יש לבקש, כאמור, במקום שבו מצוי האדם, בפנימיותו, ואזי יוכתר החיפוש בהצלחה.

**************

מייחלים אנו בכל לב, כי תבוא רווחה בסיומה של שנה לא קלה, שנה של מתחים ושל מצוקות, שנה שהיו בה כה הרבה פיגועים ותאונות, מחלות ואף אסונות.
מייחלים אנו כי תתקיים הברכה: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", שהשנה הבאה עלינו לטובה תאיר אלינו את פניה, שתהיה זו שנת רווחה, שנת בריאות ורפואה, שנת ברכה וישועה, חיים, שובע ושלום.
המפתח נמצא בידינו! המפתח לאושר, לטובה ולברכה! מפתח זה, מפורש בתורה. זוהי הבטחה נצחית: "ואתה תשוב - ושמעת בקול ה', ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום - והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה! כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך - כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו, הכתובה בספר התורה הזה, כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל, ח-י).
המפתח בידינו - "כי תשוב אל ה' אלוקיך". המפתח של שערי ההצלחה, שערי האורה ושערי הרצון. למרבית הפלא, למרות כל זאת, רבים אינם נוטלים את המפתח לידם. על כך נאמר משל מחכים:
אדם נקלע למצוקה כספית חמורה. חובותיו הלכו ותפחו, והנושים עמדו לעקל את כל אשר לו. הלך האיש ברחוב, ועשתונותיו נבוכים: מהיכן ישיג את הון העתק הדרוש לו לכיסוי חובותיו? נשא עיניו למרום, ושפתיו רחשו תפילה: "ריבונו של עולם, נקלעתי לצרה - אנא ה', הושיעה נא!"
ה' שומע קול שוועה! רוח קלה הביאה לרגליו פיסת נייר. גחן והרימה - והנה כרטיס הגרלה בידו! תוהה המשיך בדרכו. עבר ליד דוכן פיס, והסתקרן. בחוץ תלויה היתה כרזה, ועליה מספרי הזכיה. הביט בכרטיס והשווה, וראה שזכה בזכיה הגדולה!
אך מיד נתכרכמו פניו וחשב: "האם עלי לנסוע לבית מפעל הפיס, להציג את הכרטיס, ללכת מפקיד לפקיד... לא, חבל על הטירחה!"
הניח לכרטיס לנשור מבין אצבעותיו, והמשיך בדרכו, כשהוא ממשיך לתהות מהיכן יכסה את חובותיו, ושפתיו ממלמלות בכאב לב: "ריבונו של עולם, מתי תשמע לתפילתי ותשלח לי ישועה"...
עד כאן המשל, והוא כה מקומם!
אנחנו הננו הנמשל...
הכרטיס הזוכה, המזכה בכל טוב, מצוי בידינו! "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'" - בזכות זאת תבואנה הברכות. נדרש מאיתנו "לסובב את המפתח"! להרהר בתשובה: "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". "בפיך ובלבבך" - להכיר בליבך את החטא, להתחרט, להתוודות עליו בפיך - ואחר כך: "לעשותו", לשמור את המצוות ולעשותן. ומובטח, בהבטחה אלוקית, שנזכה על ידי כך בשנה טובה ומאושרת!